דף הבית >> ספריה >> רשימות >> ללמוד, לזכור ולהבין


 
    ללמוד, לזכור ולהבין (או: למה כדאי לישון?)
 

ד"ר דן יניב

 
 

בשנים האחרונות מתחוור יותר ויותר התפקיד הקריטי של שינה בגיבוש ועיבוד זכרונות. ידוע משכבר שזכרון אינו "מושלם" בעת או מייד לאחר החוויה, אלא עובר התייצבות ההדרגתית לאחר הלמידה, עד שהופך ל'זכרון ארוך טווח' (גם אז הזכרון אינו קבוע בהכרח, אבל זה לפוסט אחר..). תהליך התפתחותי זה של הזכרון מכונה "גיבוש". משמעות הדברים היא כי ישנו חלון זמן קריטי לאחר החוויה, בו הזכרון רגיש במיוחד להתערבויות העשויות 'להחליש' או 'לחזק' אותו, למשל באמצעות התנהגות, סמים, פגיעות מוח, התקף אפילפטי וכד'.

מסתבר ששלבים מסויימים בשינה חיוניים למהלך התפתחות של סוגי זכרון שונים (אך לא לכל סוגי הזכרון). למשל, שיפור זכרון פרוצדוראלי-מוטורי (ה"איך?" של הלמידה, לדוגמה לימוד נגינה), תלוי כמעט תמיד בשנת לילה, בעוד שעירנות במשך חלון זמן זהה לאחר הלמידה, אינה מובילה לשיפור כזה בביצוע.

איך זה קורה?

ממצאים אמפיריים מראים כי תבניות פעילות מוחית במהלך למידה משתחזרות בשינה עוקבת, למשל באזור ההיפוקמפוס. מכאן שייצוגים פנימיים* של חוויות הנרכשים בזמן עירות, מופעלים מחדש בזמן שינה [*ייצוג פנימי: קידוד דברים בעולם - כגון חפצים, אירועים ותהליכים – ב'שפה נויראלית']. הפעלה-מחדש זו של הייצוגים נחשבת כקריטית לאפקט ה'גיבוש' הנ"ל.

בהקשר הטיפולי, ייתכן כי לשינה תפקיד חשוב גם בהגעה ל"תובנה" (insight). ניתן להגדיר תובנה כהבנייה-מחדש של ידע קיים המובילה להכרה פתאומית בידע חדש, הכרה המאפשרת שינוי התנהגות איכותי. בניסוי שפורסם ב- 2004, נבדקים למדו לבצע מטלה קוגניטיבית מסוג רצף "גירוי-תגובה", ושיפור בביצוע המטלה התבטא בהדרגה ע"י קיצור זמן התגובה. ואולם, ניתן היה להשתפר במטלה גם באופן חד ובולט, בתנאי שהנבדק יצליח לגלות חוקיות סמויה וקבועה, חוקיות שכלל לא ידוע לו שקיימת.
לאחר האימון הראשוני, קבוצה אחת הלכה לשנת לילה, קבוצה שניה נשארה ערה ("לילה לבן") וקבוצה שלישית נותרה עירה במהלך שעות היום. למחרת, במהלך ה'בחינה', נמצא כי מספר הנבדקים ש"זכו" להגיע לתובנה בנוגע לחוק הסמוי, היה גדול יותר מכפליים בקרב אלה שישנו שנת לילה בהשוואה לשתי הקבוצות האחרות (שינה טרום למידה לא קידמה תובנה).

מובן שתוכן הלמידה בניסוי כזה שונה למדי מזה הנלמד בטיפול, אולם מבחינת עקרונות של למידה וזכרון, קיים דימיון בתהליכים. עדויות מצטברות מראות כי בנוסף לתהליכי גיבוש זכרון כנ"ל, הפעלה-מחדש של אזורי מוח בזמן שינה מאפשרת הטמעה הדרגתית של הזכרונות החדשים, המאוחסנים זמנית בהיפוקמפוס, עם זכרונות עתיקים יותר הנמצאים מחוץ להיפוקמפוס, במעטפת הקורטקס. למעשה, כך הולך ונבנה בהדרגה מאגר הידע שלנו (הגלוי והסמוי) על העולם. תהליך כזה יכול גם לקדם הבנייה-מחדש של ייצוגי זכרונות, ומכאן לעצב מחדש דפוסי-מחשבה והתנהגות. השינה אם כן, לא רק משפרת כמותית את הזכרון, אלא אף מכינה את השטח לצמיחת תובנות חדשות.

ועכשיו... לכו לישון על זה!

 

   
לייבסיטי - בניית אתרים