בין "יומן" של דוד פרלוב ל"ואלס עם באשיר" של ארי פולמן - הסרטים התיעודיים האישיים, שבהם הבמאים מפנים את המצלמה אל עצמם ואל ביתם, הם אחת התופעות המרתקות ביותר בקולנוע הישראלי.
בגוף ראשון, מצלמה מראה שמוליק דובדבני, באמצעות שורה של סרטים ישראליים שרבים מהם זכו תהודה עולמית - בהם "יום הולדת שמח מר מוגרבי", "שנת 66´ הייתה טובה לתיירות", "לילדים שלי" ועוד - כי המבט התיעודי האישי הישראלי נושא חותם ייחודי שבו מתמזגים הזיכרון וההדחקה האישיים עם הזיכרון הלאומי.
מדוע מאפיינת את הסרטים האלה פואטיקה של וידוי? מה מקורה של תחושת האשמה שרובצת על יוצריהם ומניעה אותם לחקור את שורשיה? באמצעות הסיפור הפרטי שלהם מראים אבי מוגרבי, מיכל אביעד, עמית גורן, יולי כהן גרשטל ואחרים, כי במקום הזה נגזר על בנים לשאת באחריות על חטאי אבותיהם. דרך סרטיהם מתערבבים האישי עם הפוליטי, הפרטי עם ההיסטורי, ה´אני´ עם הלאומי.
ד"ר שמוליק דובדבני הוא מרצה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע על שם סם שפיגל בירושלים ובבתי ספר מובילים נוספים, ומבקר הקולנוע של YNET.
"מחקרו המבריק של דובדבני מאיר ומבהיר את הייצוג האסתטי והפוליטי של רגש האשמה הקולקטיבי ותחושת האחריות האישית בקולנוע התיעודי האישי בישראל"
(סלבוי ז´יז´ק)
מאחורי החיוך - שימוש תרפויטי בתצלומים / ברמן, לינדה. הוצאת אח.
מאחורי החיוך - מדוע תצלומים ממלאים תפקיד כה משמעותי בחיינו?
כיצד ניתן להשתמש בהם בתרפיה?
לינדה ברמן חוקרת את חשיבות התצלומים בחיינו, תוך שהיא מבליטה את המסרים החבויים מאחורי הדמויות המצולמות. היא מתארת דרכים שונות לשימוש בתצלומים בתרפיה ומראה כיצד, על ידי עירור הזכרונות והרגשות וגילוי דפוסים משפחתיים, ניתן להשתמש בהם כדי לעזור למטופל.
סיפורי מקרים מפורטים, בלווית הדגמות מתאימות, מראים כיצד ניתן להשתמש בתצלומים עם יחידים, זוגות וקבוצות, ומדגימים עד כמה יכולים תצלומים להועיל בסביבות תרפויטיות שונות רבות.
לינדה ברמן היא פסיכותרפיסטית ותרפיסטית נישואים בפרקטיקה פרטית.
הצילום כראי התקופה / סונטג, סוזן. הוצאת עם עובד.
אי אפשר להבין את החברות המכונות "מודרניות" בלי לבחון את יחסי-הגומלין בין המציאות והדימוי. ואין דרך טובה לכך מבחינתן של מערכות הדימויים שמעניקה לנו המצלמה: שכן לעוצמת השפעתם אין מתחרה. בכושר ניתוח נוקב ובביטוי שנון דנה הסופרת והמבקרת סוזן סונטאג בקשת רחבה של בעיות אסתטיות ומוסריות, שהתעוררו עקב השפעתו הכבירה של הצילום בימינו. היא בוחנת את הזיקות בין הצילום לבין האמנות, המצפון והדעת ופוקחת את עיני הקורא לראות ולהבין תחום חדש זה של ביטוי אנושי.
(מתוך אתר הוצאת "עם עובד")
מחשבות על הצילום / בארת, רולאן. הוצאת כתר.
על אמנות הצילום הוא חיבורו האחרון של רולאן בארת, שראה אור בשנת מותו (1980). בארת מחפש את המיוחד שבצילום בהשוואה לדימויים אחרים - ציור, ספרות ואף קולנוע - ומוצא אותו בהיותו הדימוי האחד והיחיד המעניק למתבונן בו, לפי כל חוויה אחרת, את ההכרה "זה היה", "זה היה אז ושם". ממצא זה משמש לו נקודת מוצא לסדרה של הרהורים על הזיקה שבין הצילום לסגנון (ולאמנות בכלל), לתרבות לחברה, לזיכרון ולמוות.
על אף עניינו ההגותי כללי זהו גם אחד מחיבוריו האישיים ביותר, שכן חיפושיו אחר התגלות אמו בתצלומים ישנים הופכים אותו עצמו למעין מעבדה חיה לחקר הפנומנולוגיה של הצילום (מנקודת ראותו של המתבונן). רבים סבורים שזהו המושלם שבחיבורי בארת מבחינה סגנונית ורעיונית כאחת.
(מתוך אתר הוצאת "כתר")
ספרות באנגלית:
Phototherapy techniques: exploring the secrets of personal snapshots and family albums / Judy Weiser
